יום שבת, 11 במאי 2013

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן. וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר, יוֹם שֵׁנִי. בראשית א:ו-ח

יום שני לבריאה. יומה של השניות, של ההבדלה בין המטה והמעלה, בין הרקיע והים. אלא שהשניים הנבדלים, העליונים והתחתונים, הם שתי פנים של הוויה אחת. של מימיות רציפה אחת. מוחשית ובה בעת מופשטת. נעה זו בתוך זו, זו מתוך זו. בלא התחלה, בלא סוף. כמאמר הבורא, כעצם טבעו, אלוה-ים אחד.

צילמה עמליה גולד

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תקווה

תקווה היא המקום בו הצעיר יודע להשפיל מבט, להצטער, והזקן עודו זקוף רב קשב מסוגל עוד בנשיבת הרוח האחת לבקש לעצמו משאלה...