יום שבת, 20 באפריל 2013

בין לבין..


ה׳כבר לא׳ וה׳עדיין׳
שוכנים בשלום, זה בצד זה
בנשימת האביב של הבוקר.
ורק התודעה 
מפצלת ומסכסכת, 
בין החי למת.
חורצת גבולות וגורלות
בשדות ההרף
ובמרחבי ההשתנות.

פרידה מיום הזכרון


כמו תפילת נעילה, נסגר לו אט אט שער היגון, והזיכרון מחפש את דרכו אל נתיב העצמאות. קו תפר שברירי, חריץ של זמן מקודש, גשר דקיק בין אתמול ומחר. מי ייתן ונגשים בעת העדינה הזו את חירותנו האישית והקולקטיבית, בלא שנשכח את העבר ובלא שנטיל אותו בעיוורון על הימים שעוד נכונו לנו.

מחשבות לקראת יום הזכרון


מדי שנה נערמים עוד עלים
בספרי הזכרון.
מתי העבר,
מתי הימים האלה -
נשזרים זה בחיקו של זה ,
זה בחיקה של זו,
חובקים זרים של געגוע.
נופלים אל חיק האדמה
ומסרבים לנשור מלוח הלב.

מחשבות לקראת יום הזכרון

להיות,
זה
להיפרד.

http://pdharma.co.il/2010/07/13/333/

מחשבות לקראת יום הזכרון

"אני רוצה ללמוד להפריד את הזיכרון מהכאב,
או לפחות את חלקו. 
את מה שניתן. 
שלא כל העבר יהיה ספוג כל כך בכאב. 
כך גם אוכל לזכור אותך יותר, 
אתה מבין: לא אפחד כל פעם מכוויית הזכרון. 
וגם אמרתי - אני חייב להיפרד ממך"

דויד גרוסמן ,'נופל מחוץ לזמן'
פרחי השיזף
מאדימים עוד, מאדימים עוד
ועוד מאדימים הם.

איזן [1646-1711]
בוקר שבת, מושב בית הלל
קול הקוקיה
והיום, רק היום
אין איש.

שוהקו [1659-1722]
בוקר שבת בנחל דן

דרך הנהר ביוון

"...הו גוף מתנגן,
הו מבט מצטלל,
איך נדע להבדיל בין מחול ומחולל?"

ו.ב.ייטס
מתוך סדנת "דרך הנהר" ביוון.

דרך הנהר ביוון...

חלף הלילה הקצר.
בחלק הרדוד של הנהר
נותרה פיסת ירח.

טניגוצ'י בוסון [1715-1783]
פיסת יוון קטנה, בקערה של הרגע ההוא

יום שישי, 5 באפריל 2013

דרך הנהר, פארוס, פסח 2013

נשימות של חסד. "דרך הנהר" בפארוס, פסח, 2013.
תודה מכל הלב ומהגוף והרוח והנפש והנשמה על מסע מרגש, מחכים, מענג, מעשיר, מאשיר, ממלא, מרוקן, נושם, פועם, חוגג, נוגע, נוכח, שואל, פותח, חי, הווה, חווה, רוקד ושר - מסע של ככה!

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.159403314224024.1073741825.134590170038672&type=1

אווארה...ותודה ליוון..פסח, 2013 בדרך הנהר

אווארה...
מושג מן האסתטיקה היפנית המציין סוג של עצבות, אותו שובל של עצב המופיע, למשל, כשאנו נפרדים ממשהו. זה העצב בשל חלופיותם של דברים. לעתים זה מה שאנו מרגישים למראה עלה נושר, קליפת חרק, גוויית ציפור, קצף שהותירה על פני המים סירה ההולכת מאיתנו, חפץ שהותיר אהוב, קולה של ציפור או הד קריאתה של חייה הרחק בהרים.
בפתיחת האפוס היפני הגדול הייקה מונוגאטארי [מאה 13] נאמר: "הצליל של הפעמון ממקדש גיון מהדהד את החלופיות של כל הדברים. צבעי פרחי הסולה מגלה את האמת שכל הפורח ייבול. בעלי גאווה לא ייכונו לעד; הם כמו חלום בליל אביב. בעלי הכוח נופלים; הם כמו אבק ברוח". שיר ההייקו המפורסם של באשו [מאה 17], אומר,
"עשבי הקיץ -
מה שנותר מחלום
הלוחמים"                                  [מתוך "זן בודהיזם - פילוסופיה ואסתטיקה", יעקב רז]

ואני מצרפת לאלה את האווארה מן החוויה היוונית, כך כמו שפגשה את לבנו ברציף המעבורת, בדרך הביתה..

ירח, מים, רוח ומה שביניהם


בלא משב הרוח המניע את המים,
כיצד יוכל הירח לגלות ריבוא פניו?
בלא ריבוא פניו של הירח,
כיצד יוכלו המים לגלות את משב הרוח?

ברוך שעשני אישה



ברוך שעשני אשה
שאני אדמה ואדם,
וצלע רכה

ברוך שעשיתני
עיגולים עיגולים
כגלגלי מזלות
וכעיגולי פירות,
שנתת לי בשר חי
פורח,

ועשיתני כצמח השדה
נושא פרי
שקרעי ענניך,
מחליקים כמשי
על פני וירכי
ואני גדולה
ומבקשת להיות ילדה,
בוכיה מצער,
וצוחקת, ושרה בקול,
דק מן הדק
כצרצר זעיר
במקהלת כרוביך
הנעלה
קטנה שבקטנות
אני משחקת
לרגליך
בוראי!

אסתר ראב
http://www.youtube.com/watch?v=O0Bhesu6Psw

אלת הנחשים


אלת הנחשים מקנוסוס.
ריפוי, 
כישוף, 
התמרה, 
נשיות, 
ריקוד,
נצח.

אי שם..


"אי שם עמוק בתוך תוכנו 
טמונים קולות וזכרונות,
מראות רבים שכבר שכחנו 
ספרי פלאים ומנגינות..."




הים האביבי
כל היום כולו
מטה-מעלה מטה-מעלה.

טניגוצ'י בוסון [1715-1783]
צילום רמי ימיני

בודהא ומשה, משה ובודהא

שנהם התייתמו מאמם בגיל צעיר.
שנהם גדלו בשפע ונטשו אותו, מי מבחירה ומי בכורח.
שנהם פנו מן הארמון אל חיי הסבל האנושי.
שנהם נגעו בסבל וממנו דלו את שורשי החירות והגאולה.
שנהם העניקו לאנושות תורת חיים של מוסר ואהבת הזולת.
אך זה שפגש בכנף האל, נותר מרוחק ועלום בלכתו.
ואילו זה שמצא את האל בתוככי ליבו, נפרד מן העולם כאחד האדם.

איפה ישנם עוד אנשים כמו בודהא ומשה?

ועוד על אימון הרוח..

ועוד מחשבה על החירות, האימון והדרך:

"מי שמקפיד לקיים את החוקים והכללים קושר את עצמו ללא חבל. מי שקשוב לצרכיו ומרשה לעצמו לעשות ככל העולה על רוחו, הוא חלק מצבא הכופרים של השטן. לשמור את התודעה שלווה הנו זן פגום של שתיקה ותו לא. למלא אחר התשוקות ולשכוח את העולם זה ליפול לבור עמוק...."

מחכמתו של מורה הזן הסיני מומון אקאי (1183-1260), אבי קובץ הקואנים "השער ללא שער". מאנגלית: אביב טטרסקי. 
http://bodywisdom.org.il/