"וחושב אני, כל שמצוי בזרימה מצוי בגרגר-החול הבודד, וכל שמצוי בעולם מצוי בכל עצם מן העצמים בעולם, וכל עצם בעולם נושא עליו את חותם כל הבריאה; והנה, מביט אני בגרגר שבידי, והוא אחד ויחיד ודבר אינו דומה לו ודבר אינו מגבילו, וחש אני בו בלבד. ואומר אני בלבי: חד-פעמי הוא העצם הבודד, לא היה כמוהו מלפנים ולא יהיה עוד כמוהו לעולמים בתוך הזרימה הנצחית אל השונה; וחושב אני שגדול הוא העצם הבודד בחד-פעמיותו מן הע
ולם כולו, שאין בעולם כולו מה שאין בו ועוד יש בו מה שאין בעולם; ומבקש אני לדעת מה הוא שישנו בו ואין בעולם; ומביט אני בגרגר-החול – וחומק לו הגרגר שבידי; ועוצם אני את עיני ופוקחן – והנה הגרגר הזה כולו וגם אני עמו בתוך עיני. – ידעתי כי אין לזה מילים. ואמרתי בלבי: כל דבר בעולם הוא לב העולם, ואין דבר גדול מדי ודבר קטן מדי, ואין מעשה חשוב ומעשה בלתי חשוב והכל הוא שווה ערך בבריאה.- ראה את החיפושית שהילוכה מלכותי ואינה מואסת בגללי עיזים. וחושב אני בלבי: אשרי האיש הרואה כל דבר בחד-פעמיותו – במגע ידו יפריח אבן, קללתו ברכה וגם טירופו חסד וכל מעשהו שמחה. ושומע אני קול קורא בחלונות: ראה כל דבר בחד-פעמיותו ואתה נושע".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה