יום ראשון, 1 במאי 2016

תקווה






תקווה היא
המקום בו הצעיר
יודע להשפיל מבט,
להצטער,
והזקן עודו זקוף
רב קשב
מסוגל עוד בנשיבת הרוח האחת
לבקש לעצמו משאלה...

אין זו שאיפתי/פרננדו פאסואה



"אין זו שאיפתי להיות משורר
זה האמצעי שלי להשאר לבד"

פרננדו פאסואה, סופר ומשורר פורטוגלי
1888-1935

כמה פשוט


כמה פשוט
לו ידעה הפרידה כך מעצמה
להיפרד.
כמו עלה, לנשור בסתמיות 
מלוח הלב
בלא להותיר בו חותם.
כמה פשוט
לו ידעה הפרידה
בשתיקה להסתלק,
בלא לדרוש מילות סיכום
או דבר הספד,
בלא לחוש בחסרונה של אמירת
'תודה' ו'סליחה' ו -
'הייתה בינינו אהבת אמת,
כזו שלעולם לא אוכל לשכוח'.
כמה פשוט
לו נשמטה הפרידה,
לו נשכחה,
לא נטפלת עוד אל הנפרד המתייסר,
לא מתנחלת בחדרי לבו הנטושים,
אפילו לא חוששת להיתלש מספר דברי ימיו.
מסכימה למות זקופה,
לא עוד להיות
כל כך בלתי נפרדת.

שיר אהבה יפני, מאה 10


אחרי שראיתי את שאהבה נפשי
בחלומי,
קוסמים ללבי
תעתועי החלום.

שיר אהבה יפני, מאה 10

האל נולד/פרנננדו פסואה


האל נולד. האחרים מתים. 
האמת לא באה ולא הולכת: משתנה רק הטעייה.
נצח אחר יש לנו כעת והוא תמיד טוב מזה שכבר היה. 
עיוור, חורש המדע באדמה החרושה. 
משוגעת, חולמת הדת את פולחנה המיותר. 
אל חדש הוא רק מלה חדשה:
אל תחקור ואל תאמין:
הכל נסתר.

פרנננדו פסואה

הימים שלי/פרננדו פסואה


אם כשאמות ירצו לכתוב את הביוגרפיה שלי,
הרי אין פשוט מזה.
יש רק שני תאריכים – זה של לידתי וזה של מותי,
בין האחד למשנהו כל הימים הם שלי.

פרננדו פסואה
צילמה איריס נייס

דקה דומיה


מבקשת דקה דומיה,
לא דקה ציבורית, מגויסת בחיל ורעדה.
לא דקה מהולה בעולמות חסרים - 
מפשפשת בעברה בקוצר רוח או תולה תקוות שווא בעתיד לבוא.
מבקשת דקה דומיה
אישית
אילמת,
בלא 'יזכור' ובלא אל של רחמים.
דקה חרישית,
עם צפירה מחרידת לבב
שאיש לא ישמע.
מבקשת דקה דומיה -
לא רק אחת לשנה,
אפילו לא אחת לחודש.
מבקשת דקה שבועית,
דקה יומית,
דקה רגעית.
דקה שוככת,
דקה שוכחת,
דקה דוממת,
דקת-מנוח דקיקה
כנצח -
כי סערת עלי.